דיסקונט בע"מ סניף אשדוד נ' רביבו

החלטה

1.בפניי בקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקש.

2.המדובר בבקשה שהוגשה במסגרת תביעה שהוגשה נגדו בהליך של סדר דין מקוצר בה נתבע לשלם למשיב (להלן: "הבנק") סך של 20,258.78 ₪ בגין ערבות שערב להלוואת החייב העיקרי ביום 2/2/1998.

כנגד החייב העיקרי ניתן פסק דין ביום 11/10/2002 ונפתח כנגדו תיק הוצאה לפועל ומשנפטר ביום 7/10/2008 הוגשה תביעה זו כנגד המבקש.

3.משכך, הגיש המבקש בקשת רשות להתגונן ובה טען כטענה מקדמית להתיישנות התביעה כנגדו.

לגרסתו מאחר והבנק לא צרף כל אסמכתא לעניין מועד תחילת היווצרות הפיגורים בהלוואה הרי שלא ניתן לדעת מתי התיישנה התביעה כנגדו. כן טען המבקש שלנוכח העובדה שפסק הדין כנגד החייב העיקרי ניתן ביום 11/10/2002 הרי שחלף המועד להגשת התביעה כנגדו ואף טען שהמשיב לא צרף כל העתק מהסכם ההלוואה ותנאיה. כן טען שהבנק התרשל בניהול ההליכים כנגד החייב העיקרי שכן ניהל התיק כנגדו במשך שש שנים עד פטירתו ובמהלך תקופה זו לא פעל לדרוש מרשם ההוצאה לפועל אישור מיצוי הליכים, קפא על שמריו ומרח את לוחות הזמנים ובכך גרם לתפיחת החוב והגדלת נזקו של המבקש. לטענתו, הבנק כנראה חדל לנקוט הליכים כנגד החייב העיקרי כשנתיים לפני מותו ולא הגיש כל בקשה למיצוי הליכים כנגדו ורק מות החייב הוא שגרם לבנק להתעורר.

כן טען המבקש שבמהלך כל התקופה לא מסר לו הבנק כל הודעה ביחס לפיגורים בהחזר ההלוואה, לא כאשר הגיש תביעה כנגד הבנק ולא כאשר פתח נגדו תיק הוצאה לפועל ובכך פגע בזכותו להקטין נזקיו, והואיל ולא קיבל כל הודעה במשך 14 שנים סבר כי החוב נפרע במלואו.

4.הבנק הגיש בתגובה בקשה לדחיית בקשת הרשות להתגונן על הסף ואף הודיע שאינו מבקש לחקור המצהיר על תצהירו בטענה כי הבקשה אינה מגלה עילת הגנה. לטענתו על המבקש רשות להתגונן להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו ומשלא עשה כן המבקש דין בקשתו להידחות. כן טען שהמבקש אינו מכחיש ערבותו.

בכל הנוגע לטענת ההתיישנות טען הבנק שבהתאם להוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958, (להלן: "חוק ההתיישנות") הרי שתקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה וזו התגבשה רק ביום פטירת החייב בהתאם להוראות סעיף 27 (ב)(1) לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק הערבות").

כן נטען שהמבקש ויתר על זכותו לטעון טענת התיישנות בהתאם להוראות סעיף 6(א)(3) לכתב הערבות עליו חתם ואף הומצאו לו מסמכים במסגרת כתב התביעה לרבות מכתבים המודיעים לו שהחייב העיקרי נמנע מתשלום.

5.דיון

תחילה אדרש לטענת ההתיישנות שהעלה המבקש.

בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה. כהערה מקדימה אומר שהוראות חוק הערבות הרלוונטיות בעניינו של המבקש הן הוראות תיקון תשנ"ב לחוק שכן מדובר בכתב ערבות שנחתם ביום 2/2/1998 ואילו הוראות תיקון תשנ"ח לחוק נכנסו לתוקפן רק ביוני 1998.

משכך, הוראות החוק הרלוונטיות לחוק הן הוראות סעיף 17ג לחוק הערבות מתיקון תשנ"ב הזהה להוראות סעיף 27 לחוק הערבות מתיקון תשנ"ח והקובעות כדלקמן:

" 17ג. (א)לא תוגש תובענה נגד ערב יחיד אלא לאחר שנתקיימו שניים אלה:

(1)ניתן פסק דין נגד החייב;

(2)יושב ראש ההוצאה לפועל אישר שעל מנת להיפרע מהחייב, נקטו הנושה בכל הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הליכים למימוש משכנתה על דירת מגורים או למימוש משכון על זכויותיו בדירת מגורים, והכל כשהם סבירים בנסיבות הענין.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי נושה להגיש תובענה נגד ערב יחיד למילוי ערבותו אם התקיים אחד משני הסייגים הבאים:

(1)החייב נפטר, הוכרז פסול דין, ניתן נגדו צו כינוס נכסים או יצא מן הארץ לצמיתות; היה החיוב מובטח במשכנתה או במשכון, לא יחול סייג זה, אלא אם כן קבע בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל, לפי הענין, שנעשו מאמצים סבירים לאיתור החייב או למימוש המשכנתה או המשכון"

בעניינו של המבקש לא ניתן אישור מיצוי הליכים כנגד החייב העיקרי הגם שניתן כנגדו פסק דין ובשנת 2008 נפטר החייב העיקרי ומשכך ובהתאם להוראות סעיף 17ג(ב) לחוק הערבות הוגשה התביעה דנן.